On Movies, Music, Books & Art
התאבדות, יחסי מרות, אונס, כלא, עוד פעם כלא, שחרור. לכאורה, נשמע כמו סרט כבד של פמיניסטיות שמדכאות אותי. בפועל – כנראה שישתבץ איפשהו בין "סבתא חיה מתה" ל"בולה בולה איפה את". "אפס ביחסי אנוש" הוא סרטה של טליה לביא, סטודנטית סם שפיגל, שזהו לה הסרט הראשון באורך מלא. הסרט הוא מעין הרחבה לסרטון הגמר שלה, […]
עודהתחלתי לראות את "נברסקה" ואז נעצרתי. לראות עוד סרט על זקנים מבוגרים זה נהדר, אבל כל החוויה של Le Week-End תיצבע בשחור-לבן והייתי מעדיפה לכתוב על סרט שאהבתי בצורה לא מוטה. ואז החלטתי לפתוח את הביקורת במשפט הבא: יש משהו לינקלייטרי ב"סוף שבוע בפריז". אז בעצם, כל ביקורת שלי תיצבע בצבעי הסרטים שכבר צפיתי בהם, […]
עודיש לי וידוי – אני לא ממעריצי האחים כהן, ויתכן מאוד שזה בשל חסכי צפיה ברשימת הסרטים הבלתי-נגמרת שלהם. את True Grit שכולם הללו ושבחו לא כל-כך אהבתי. הוא היה בשבילי איטי ואפור, כמו מסטיק שמזמן איבד את הטעם ועכשיו סתם יוצר כאב עמום כזה בחיבור שבין הלסתות. את לואין דייויס, לעומת זאת, אולי בשל […]
עודאז בפוסט הקודם ציינתי מספר שמות של שחקנים שקשה לי שלא לאהוב את הסרטים או התפקידים שהם עושים. ליאונרדו די-קפריו הוא אחד מהם, וגם הפעם לא התאכזבתי. השנה ראיתי שני סרטים בכיכובו של ליאו – האחד (לא כתבתי עליו) הוא גרייט גטסבי, והשני הוא הזאב מוול סטריט. יש הרבה מן הדומה בשני התפקידים האלה, מר […]
עודאתוודה מראש, כל דבר שג'וזף גורדון לוויט (מעתה, JGL) נוגע בו – שווה לפחות 3 כוכבים up front. יחד עם JGL אני מונה בנשימה אחת גם את פיליפ סימור הופמן, פול ג'יאמטי ואת ליאונרדו דיקפריו (נו, ברור); ואז, מנסה לחשוב מיהן השחקניות שעבורן אצעד עד לקולנוע לב בדיזנגוף סנטר שמאז שעברתי ליפו הפך רחוק מדי […]
עודוואו. מאיפה להתחיל? הסרט הזה לווה בכל-כך הרבה רעש שאפילו גדעון לוי נחרד. סוף סוף הסכסוך רואה מסך באופן בלתי משוחד ולוי מתנגד? אולי זו פשוט פרסומת מאוד מתוחכמת; כנראה שלוי פשוט אנטי. אנטי-ימין, אנטי-שמאל (בעוד הוא כשלעצמו אקסטרא סמול), אנטי-תרבות (בכ"ז, שחקן ריאליטי) ולמרבה הפלא גם אנטי-דמוקרט. לוי כותב: "ישראלי שעושה סרט פעולה על […]
עודאני לא חזקה בקולנוע ישראלי. מעבר לצפיות חוזרות ונשנות בגבעת חלפון אינה עונה ובמבצע סבתא – הידע שלי מסתכם בניים-דרופינג כללי. כדי לתקן את העוולה – החלטנו ללכת לצפות ב"הנוער" של תום שובל, ביחוד לאור הביקורות המהללות של אבנר שביט ואורי קליין. הסרט פותח בסצנה בנאלית – בחור העוקב אחרי תיכוניסטית, מלווה אותה במבטו עד […]
עודהבטחתי שאצפה. אז צפיתי. את "לפני חצות" אפשר לתמצת ב-20 הדקות האחרונות של הסרט. למען האמת, אם היה מדובר בפרק סיום למיני-סדרה, הוא כנראה היה מעולה. אולם בניגוד לשני החלקים הראשונים שלו – אורכו כמעט שעתיים, ולקח לי כמעט שבוע להגיע לכתוביות החותמות את הסרט. סלין וג'סי, אחרי עשור וכמה קילוגרמים עודפים, יוצאים לחופשה ביוון […]
עודכהכנה לצפיה בחלק האחרון של הטרילוגיה הלינקלייטרית הזו שיצא לאחרונה לאקרנים, החלטתי לצפות בשני החלקים המוקדמים אשר טרם נתפניתי אליהם. ולמה, בעצם? ב"לפני הזריחה" חזיתי לראשונה יושב סגלגל וגלמוד על המדף בוידאון. העטיפה הזכירה לי את הסצינה הבלתי נשכחת, הנשיקה של כל הזמנים, תמצית הרומנטיקה בין הנסיכה נורית (Buttercup) ואבירה בשחור ווסטלי; ובדיוק כמו פרד […]
עודציפיתי וחיכיתי. סיאנפראנס מביים סרט עם יקיר הבלוג, ריאן גוסלינג. אחרי בלו ולנטיין הציפיות גבוהות גבוהות. אבל לצערי – כגודל הפיציות גודל האכבזות. לא מהמשחק של גוסלינג בקאסט הדי-צפוי שלו, גוסלינג משחק את הבחור הקשוח שכן אכפת לו ממש טוב. התאכזבתי מהרדידות, מהרדוקציה. סיאנפראנס בחר לכתוב סרט על אבהוּת. מסתבר שיונקים הם לא מהמצטיינים שבאבות, […]
עוד
Shahar Rodrig 