On Movies, Music, Books & Art
אני חושבת שהסרט האחרון שהעלה בי כזו תמיהה ואז כעס ואז התמרמרות ואז חמלה והבנה שבסופו של דבר מדובר בסרט מעולה כי הוא מעלה קונפליקט אמיתי זה סלסט וג'סי פור אבר. אפילו לא כתבתי עליו מרוב שהוא הכעיס אותי, ותכל'ס אלה הסרטים שצריך לכתוב עליהם – בדיוק אלה שמעבירים קטטר דרך הנשמה שלך ומנקזים את […]
עודמוכרת הכרטיסים מבקשת ממני תעודת זהות לפני הכניסה לאולם ולרגע אני מתבלבלת; "לא הגעתי לאינסייד אאוט?", "כן, כן" היא אומרת, "אבל ההקרנה הזו מיועדת לבני 21 ומעלה". אני חושבת לעצמי שזה מוזר, ונכנסת לאולם. ובעצם זה לא כזה מוזר: הקרנת סרט ילדים שנוצר עבור ועל-ידי מבוגרים – למבוגרים בלבד שמחפשים את הילד שבתוכם. איך אצלנו […]
עודאחרי שחזרנו הביתה, מותשים נפשית ומנסים לשחרר את השרירים שנתפסו (מכיווץ שארך שעתיים), חיפשנו מה עוד התרחש במוחו המעוות של ג'ורג' מילר, במאי הסרט. Fun fact: מילר האוסטרלי אחראי גם לבימוי ולהפקה של הסרט "בייב" (ופחות פאן: לכתיבה, לבימוי ולהפקה של "השמן של לורנצו" שנחרט בזכרונם של ילידי שנות ה-80). למען האמת, הרפרטואר של מילר […]
עודגם במותה, יונה וולך מקבלת המון תשומת לב. המון מילים, המון צלילים, המון זמן מסך מקבלת המשוררת הזו – המתה, החיה. זה קצת אבסורד שדווקא היא שחייתה חיי בוהמה על התהום, על הקצה – נפטרה בסופו של דבר ממחלה ארורה אך שגרתית כל-כך; ממש מוות "משעמם" של אנשים "רגילים". מקוננת בי תחושה שהסרטן הוא לא […]
עוד"השיר הזה עומד לשנות את חייכם", כך טוענת נטלי פורטמן בהתייחסה ל-New Slang של השינס. ובאמת, אני חושבת שזה פס הקול המואזן ביותר בתולדות חיי הקצרים. יש אפילו כמה סצנות בגארדן סטייט שאמנם לא שינו את חיי, אבל גרמו לי להאמין שאני לא היחידה שמרגישה כמו שאני מרגישה. כמובן שכל דבר שזאק בראף יעשה בחייו […]
עודאחרי תקופה ארוכה של התנזרות לא מכוונת מסרטים לטובת פוסטים מוזיקליים וקריאה מרובה – חזרתי לקולנוע. הסרט האחרון שראיתי בקולנוע לפני מספר חודשים היה: Boyhood, והסרט האחרון שראיתי בבית הוא Locke (ראיתי גם את פיינאפל אקספרס, אבל נוציא אותו מהרשימה לצורכי רצינות). הנחת המוצא הייתה שלא נצליח לראות משהו באותה הליגה, אבל גם בליגה ב' אפשר להצטיין. אחת […]
עודאורך הסרט שעה וחצי. זה פרט שולי לכאורה, פרט שיגרום לך להחליט האם לראות את הסרט לפני השינה או לחכות לזמן בו תהיה יותר עירני כי תירדם באמצע. אבל בסרט הזה, זה דווקא פרט חשוב מאוד. למען האמת, אייון לוק גיבור הסרט מציין אחת לרבע שעה (פלוס מינוס) כמה זמן עוד נשאר לנו עד שנוכל […]
עודקראתי לפני כמה ימים מסגרת קטנה שהופיעה כחלק מכתבה על הסרט החדש והמבריק של לינקלייטר. המסגרת דנה בבחירת השירים המאכזבת, אשר כוללת בין היתר את Yellow של קולדפליי, Somebody that I used to know של גוטייה ואת השיר הנהדר הבא: אני לא כל-כך מבינה את הביקורת הזו. אם לינקלייטר לא היה יודע לבנות סצינות בצורה מבריקה […]
עוד“How happy is the blameless vestal’s lot! The world forgetting, by the world forgot. Eternal sunshine of the spotless mind! Each pray’r accepted, and each wish resign’d” סרטי זכרון ושכחה תמיד נוגעים לי בנקודה רגישה. באיזשהו מובן, כל סרט הוא סרט זכרון ושכחה – אילו סצנות הן תיאור מדויק של המציאות, אילו הן בריחה למחוזות […]
עודלאחרונה אני מזניחה את מושא הערצתי, מרילין מונרו. כבר כמה חודשים שלא צפיתי בסרט בכיכובה (בין אם כשחקנית או כמושא הסרט). בכל אופן, השלמתי חסך רציני וצפיתי ב"Seven year itch" שתורגם למרבה הצער כ:"חטא על סף ביתך". זה מוזר, דווקא הסרט הזה שהוא לחלוטין לא שיא הקריירה של מונרו הוא הסרט שכולם זוכרים לה: בקצרה, […]
עוד