Movies

Virgin Mountain / 2015

אני נמנעת מפרסומות. מהיכרות מקצועית של העולם הזה, ובכלל מהאופן בו הרבה דברים מתנהלים בעולם – קשה לי להאמין ולקנות (תרתי-משמע) את המסר בלי להרים גבה ולתהות כמה ולמי שילמו כדי שאני אראה ברחבי העיר כרזות לטיפולי העלמת קמטים או לתערוכה חדשה. לכן אפילו כשקולנוע לב אליו אני מנויה מפרסם סרט בצורה מאוד אגרסיבית, אני […]

עוד

Mistress America / 2015

נח באומבך יוצר סרטים כבר לא מעט שנים (ליתר דיוק מאז 95' עם "Kicking & Screaming"), אבל בשנים האחרונות הוא פורה במיוחד עם שורה של סרטי "הוויה": גרינברג, פרנסס הא, כשנהיה צעירים, והיצירה האחרונה שלו: מיסטרס אמריקה (שעוד לא הגיעה לקולנוע בארץ). למען האמת, נדמה שמאז שנת 2000 באומבך מנסה ללכת בעקבותיו של וודי אלן […]

עוד

Irrational Man / 2015

וודי אלן משמר את היכולת לדבר לכל אדם בכל גיל גם בעשור השמיני (עוד מעט התשיעי) לחייו. זה מביא אותי לחשוב על הסבא האהוב שלי ואיך עד גיל 90 כמעט הוא שמר על צלילות וגישה צעירה ורעננה לחיים עד שהאלצהיימר הכניע אותו. זה די מטורף, כשחושבים על זה, כי זה אומר שיש דברים שלא נתונים […]

עוד

While We're Young / 2014

אני חושבת שהסרט האחרון שהעלה בי כזו תמיהה ואז כעס ואז התמרמרות ואז חמלה והבנה שבסופו של דבר מדובר בסרט מעולה כי הוא מעלה קונפליקט אמיתי זה סלסט וג'סי פור אבר. אפילו לא כתבתי עליו מרוב שהוא הכעיס אותי, ותכל'ס אלה הסרטים שצריך לכתוב עליהם – בדיוק אלה שמעבירים קטטר דרך הנשמה שלך ומנקזים את […]

עוד

Inside Out (2015)

מוכרת הכרטיסים מבקשת ממני תעודת זהות לפני הכניסה לאולם ולרגע אני מתבלבלת; "לא הגעתי לאינסייד אאוט?", "כן, כן" היא אומרת, "אבל ההקרנה הזו מיועדת לבני 21 ומעלה". אני חושבת לעצמי שזה מוזר, ונכנסת לאולם. ובעצם זה לא כזה מוזר: הקרנת סרט ילדים שנוצר עבור ועל-ידי מבוגרים – למבוגרים בלבד שמחפשים את הילד שבתוכם. איך אצלנו […]

עוד

Mad Max: Fury Roads / 2015

אחרי שחזרנו הביתה, מותשים נפשית ומנסים לשחרר את השרירים שנתפסו (מכיווץ שארך שעתיים), חיפשנו מה עוד התרחש במוחו המעוות של ג'ורג' מילר, במאי הסרט. Fun fact: מילר האוסטרלי אחראי גם לבימוי ולהפקה של הסרט "בייב" (ופחות פאן: לכתיבה, לבימוי ולהפקה של "השמן של לורנצו" שנחרט בזכרונם של ילידי שנות ה-80). למען האמת, הרפרטואר של מילר […]

עוד

יונה / 2014

גם במותה, יונה וולך מקבלת המון תשומת לב. המון מילים, המון צלילים, המון זמן מסך מקבלת המשוררת הזו – המתה, החיה. זה קצת אבסורד שדווקא היא שחייתה חיי בוהמה על התהום, על הקצה – נפטרה בסופו של דבר ממחלה ארורה אך שגרתית כל-כך; ממש מוות "משעמם" של אנשים "רגילים". מקוננת בי תחושה שהסרטן הוא לא […]

עוד