On Movies, Music, Books & Art
הרבה זמן שלא כתבתי על סרט, ואני חייבת להתוודות שזה בגלל שהרבה זמן לא צפיתי בסרט בקולנוע. איכשהו כשאני צופה בסרטים בבית – דווקא הקרבה למקלדת מקטינה את הסיכוי שאכתוב. אולי גם כי הצפיה בסרט על מרקע צנוע ובווליום שפוי גורמת לחוויה להיות קטנה יותר באופן טבעי והחושים לא מנוצלים עד תום; הסרט צריך להיות […]
עודבאופן יחסי לקריירה של וודי אלן, אני מעריצה מאוד טריה, כזו שגם לא ששה להשלים צפיה בכל אחד ואחד מסרטיו (ויש הרבה כאלה). ובכל זאת, בשנים האחרונות, אני צופה בכל אחד מהסרטים שאלן מוציא. בשנה שעברה קראתי מחקר של נטפליקס שניסה להתחקות אחר נקודת ה"התמכרות" לסדרות; המחקר ניסה לחזות מהי נקודת האל-חזור בה הצופה נשבה […]
עודבקיץ 2009 נסעתי לאירלנד עם סבתא שלי. זו הייתה שנה מלאת אנחות וגמגומים על העבר, על העתיד, על החיים הבוגרים, על משמעות…וסבתא שלי, בהיותה אדם פרקטי למדי, החליטה להוציא אותי משגרת ההרהורים הבלתי פוסקים למקום אחר שאולי ייתן לי פרספקטיבה מרוחקת – כפי שאמרו או חשבו חז"לינו: קצת וויסקי ובירה לא יזיקו. אירלנד // 2009 […]
עודאני עומדת להדביק פה לינק לשיר שלכאורה אין שום סיבה ועניין שאני אתחבר לקליפ שלו. אבל בכל-זאת, משהו בקליפ הזה (מעבר לשיר, סולו הגיטרה והעובדה שכן, אני אוהבת פופ קליט שעובר אינסוף עבודת הפקה) עשה לי את זה. כי בניגוד לקליפים האחרים של הזמרת המדוברת, אני כן חושבת שהייתה פה יצירת אמנות מעבר לאקסהיביציוניזם גרידא. […]
עודבשנים האחרונות יצאו לאקרנים מספר סרטים העוסקים בנושא הזִקנה, אולם רבים מהם מתייחסים בעיקר למוות או למה שהמתים מותירים אחריהם: עזבונות, חלל פעור, ירושה, משפחה, אהובים. הפליא לעסוק בנושא סרט בשם "אהבה" של מיכאל הנקה מ-2012 בו מתוארים חייהם, אהבתם ופרידתם של זוג קשיש. אמנם "אהבה" לא פסח על סיפור חייהם של הזוג הקשיש טרם […]
עודאני חייבת, לפני הכל, להחמיא לסינמטק תל-אביב. מעבר לכך שהשבוע נפתח פסטיבל הסרטים הצרפתי שעבור פרנקופילית שכמותי זו לא פחות מחגיגה – הם גם מוכרים לרגל הפסטיבל מנויים שנתיים (!!) ב-430 שקלים בלבד. בעשור בו סרטים הפכו להיות מותרות, ואפשר להבין איך התרבות הולכת ומדלדלת לה לאיטה (מישהו אמר צבא האמת של שי-חי?), זה לא […]
עודאתמול פורסמה באתר טקס פרסי האוסקר הרשימה המלאה של מועמדי 2015 במגוון קטגוריות ובין עשרות הקטגוריות בלט סרט אחד שעוד לא ראיתי: Room. למרות שכבר ראיתי את הפרומו לסרט, לא הרבה יכל להכין אותי לטלטלה הרגשית ש-Room מייצר. החיים מייצרים הרבה מאוד סיפורים יפים, קשים, מפתיעים, מאכזבים – ונדמה שהסיפור שעומד מאחורי "חדר" מגרה את […]
עודאני נמנעת מפרסומות. מהיכרות מקצועית של העולם הזה, ובכלל מהאופן בו הרבה דברים מתנהלים בעולם – קשה לי להאמין ולקנות (תרתי-משמע) את המסר בלי להרים גבה ולתהות כמה ולמי שילמו כדי שאני אראה ברחבי העיר כרזות לטיפולי העלמת קמטים או לתערוכה חדשה. לכן אפילו כשקולנוע לב אליו אני מנויה מפרסם סרט בצורה מאוד אגרסיבית, אני […]
עודנח באומבך יוצר סרטים כבר לא מעט שנים (ליתר דיוק מאז 95' עם "Kicking & Screaming"), אבל בשנים האחרונות הוא פורה במיוחד עם שורה של סרטי "הוויה": גרינברג, פרנסס הא, כשנהיה צעירים, והיצירה האחרונה שלו: מיסטרס אמריקה (שעוד לא הגיעה לקולנוע בארץ). למען האמת, נדמה שמאז שנת 2000 באומבך מנסה ללכת בעקבותיו של וודי אלן […]
עודוודי אלן משמר את היכולת לדבר לכל אדם בכל גיל גם בעשור השמיני (עוד מעט התשיעי) לחייו. זה מביא אותי לחשוב על הסבא האהוב שלי ואיך עד גיל 90 כמעט הוא שמר על צלילות וגישה צעירה ורעננה לחיים עד שהאלצהיימר הכניע אותו. זה די מטורף, כשחושבים על זה, כי זה אומר שיש דברים שלא נתונים […]
עוד
Shahar Rodrig 