Movies

La La Land // 2016

הרבה זמן שלא כתבתי על סרט, ואני חייבת להתוודות שזה בגלל שהרבה זמן לא צפיתי בסרט בקולנוע. איכשהו כשאני צופה בסרטים בבית – דווקא הקרבה למקלדת מקטינה את הסיכוי שאכתוב. אולי גם כי הצפיה בסרט על מרקע צנוע ובווליום שפוי גורמת לחוויה להיות קטנה יותר באופן טבעי והחושים לא מנוצלים עד תום; הסרט צריך להיות […]

עוד

Cafe Society / 2016

באופן יחסי לקריירה של וודי אלן, אני מעריצה מאוד טריה, כזו שגם לא ששה להשלים צפיה בכל אחד ואחד מסרטיו (ויש הרבה כאלה). ובכל זאת, בשנים האחרונות, אני צופה בכל אחד מהסרטים שאלן מוציא. בשנה שעברה קראתי מחקר של נטפליקס שניסה להתחקות אחר נקודת ה"התמכרות" לסדרות; המחקר ניסה לחזות מהי נקודת האל-חזור בה הצופה נשבה […]

עוד

All the Time in the World / 2014

אני חייבת, לפני הכל, להחמיא לסינמטק תל-אביב. מעבר לכך שהשבוע נפתח פסטיבל הסרטים הצרפתי שעבור פרנקופילית שכמותי זו לא פחות מחגיגה – הם גם מוכרים לרגל הפסטיבל מנויים שנתיים (!!) ב-430 שקלים בלבד. בעשור בו סרטים הפכו להיות מותרות, ואפשר להבין איך התרבות הולכת ומדלדלת לה לאיטה (מישהו אמר צבא האמת של שי-חי?), זה לא […]

עוד

Room / 2015

אתמול פורסמה באתר טקס פרסי האוסקר הרשימה המלאה של מועמדי 2015 במגוון קטגוריות ובין עשרות הקטגוריות בלט סרט אחד שעוד לא ראיתי: Room. למרות שכבר ראיתי את הפרומו לסרט, לא הרבה יכל להכין אותי לטלטלה הרגשית ש-Room מייצר. החיים מייצרים הרבה מאוד סיפורים יפים, קשים, מפתיעים, מאכזבים – ונדמה שהסיפור שעומד מאחורי "חדר" מגרה את […]

עוד

Mistress America / 2015

נח באומבך יוצר סרטים כבר לא מעט שנים (ליתר דיוק מאז 95' עם "Kicking & Screaming"), אבל בשנים האחרונות הוא פורה במיוחד עם שורה של סרטי "הוויה": גרינברג, פרנסס הא, כשנהיה צעירים, והיצירה האחרונה שלו: מיסטרס אמריקה (שעוד לא הגיעה לקולנוע בארץ). למען האמת, נדמה שמאז שנת 2000 באומבך מנסה ללכת בעקבותיו של וודי אלן […]

עוד

Irrational Man / 2015

וודי אלן משמר את היכולת לדבר לכל אדם בכל גיל גם בעשור השמיני (עוד מעט התשיעי) לחייו. זה מביא אותי לחשוב על הסבא האהוב שלי ואיך עד גיל 90 כמעט הוא שמר על צלילות וגישה צעירה ורעננה לחיים עד שהאלצהיימר הכניע אותו. זה די מטורף, כשחושבים על זה, כי זה אומר שיש דברים שלא נתונים […]

עוד

Whiplash / 2014

אחרי תקופה ארוכה של התנזרות לא מכוונת מסרטים לטובת פוסטים מוזיקליים וקריאה מרובה – חזרתי לקולנוע. הסרט האחרון שראיתי בקולנוע לפני מספר חודשים היה: Boyhood, והסרט האחרון שראיתי בבית הוא Locke (ראיתי גם את פיינאפל אקספרס, אבל נוציא אותו מהרשימה לצורכי רצינות). הנחת המוצא הייתה שלא נצליח לראות משהו באותה הליגה, אבל גם בליגה ב' אפשר להצטיין. אחת […]

עוד