Movies

Wish I Was Here / 2014

"השיר הזה עומד לשנות את חייכם", כך טוענת נטלי פורטמן בהתייחסה ל-New Slang של השינס. ובאמת, אני חושבת שזה פס הקול המואזן ביותר בתולדות חיי הקצרים. יש אפילו כמה סצנות בגארדן סטייט שאמנם לא שינו את חיי, אבל גרמו לי להאמין שאני לא היחידה שמרגישה כמו שאני מרגישה. כמובן שכל דבר שזאק בראף יעשה בחייו […]

עוד

Whiplash / 2014

אחרי תקופה ארוכה של התנזרות לא מכוונת מסרטים לטובת פוסטים מוזיקליים וקריאה מרובה – חזרתי לקולנוע. הסרט האחרון שראיתי בקולנוע לפני מספר חודשים היה: Boyhood, והסרט האחרון שראיתי בבית הוא Locke (ראיתי גם את פיינאפל אקספרס, אבל נוציא אותו מהרשימה לצורכי רצינות). הנחת המוצא הייתה שלא נצליח לראות משהו באותה הליגה, אבל גם בליגה ב' אפשר להצטיין. אחת […]

עוד

Locke / 2013

אורך הסרט שעה וחצי. זה פרט שולי לכאורה, פרט שיגרום לך להחליט האם לראות את הסרט לפני השינה או לחכות לזמן בו תהיה יותר עירני כי תירדם באמצע. אבל בסרט הזה, זה דווקא פרט חשוב מאוד. למען האמת, אייון לוק גיבור הסרט מציין אחת לרבע שעה (פלוס מינוס) כמה זמן עוד נשאר לנו עד שנוכל […]

עוד

Boyhood / 2014

קראתי לפני כמה ימים מסגרת קטנה שהופיעה כחלק מכתבה על הסרט החדש והמבריק של לינקלייטר. המסגרת דנה בבחירת השירים המאכזבת, אשר כוללת בין היתר את Yellow של קולדפליי, Somebody that I used to know של גוטייה ואת השיר הנהדר הבא: אני לא כל-כך מבינה את הביקורת הזו. אם לינקלייטר לא היה יודע לבנות סצינות בצורה מבריקה […]

עוד

Amour / 2012

“How happy is the blameless vestal’s lot! The world forgetting, by the world forgot. Eternal sunshine of the spotless mind! Each pray’r accepted, and each wish resign’d” סרטי זכרון ושכחה תמיד נוגעים לי בנקודה רגישה. באיזשהו מובן, כל סרט הוא סרט זכרון ושכחה – אילו סצנות הן תיאור מדויק של המציאות, אילו הן בריחה למחוזות […]

עוד

The Seven Year Itch / 1955

לאחרונה אני מזניחה את מושא הערצתי, מרילין מונרו. כבר כמה חודשים שלא צפיתי בסרט בכיכובה (בין אם כשחקנית או כמושא הסרט). בכל אופן, השלמתי חסך רציני וצפיתי ב"Seven year itch" שתורגם למרבה הצער כ:"חטא על סף ביתך". זה מוזר, דווקא הסרט הזה שהוא לחלוטין לא שיא הקריירה של מונרו הוא הסרט שכולם זוכרים לה: בקצרה, […]

עוד

אפס ביחסי אנוש (2014)

התאבדות, יחסי מרות, אונס, כלא, עוד פעם כלא, שחרור. לכאורה, נשמע כמו סרט כבד של פמיניסטיות שמדכאות אותי. בפועל – כנראה שישתבץ איפשהו בין "סבתא חיה מתה" ל"בולה בולה איפה את". "אפס ביחסי אנוש" הוא סרטה של טליה לביא, סטודנטית סם שפיגל, שזהו לה הסרט הראשון באורך מלא. הסרט הוא מעין הרחבה לסרטון הגמר שלה, […]

עוד