Mistress America / 2015

נח באומבך יוצר סרטים כבר לא מעט שנים (ליתר דיוק מאז 95′ עם “Kicking & Screaming”), אבל בשנים האחרונות הוא פורה במיוחד עם שורה של סרטי “הוויה”: גרינברג, פרנסס הא, כשנהיה צעירים, והיצירה האחרונה שלו: מיסטרס אמריקה (שעוד לא הגיעה לקולנוע בארץ). למען האמת, נדמה שמאז שנת 2000 באומבך מנסה ללכת בעקבותיו של וודי אלן ולשחרר יצירה כמעט כל שנה (!).אז למה אני מתכוונת כשאני אומרת סרטי “הוויה”? ובכן, עוד ב-Kicking & Screaming באומבך ניסה להעביר מהי תמציתו של הצעיר המצוי בכפר הגלובלי שהעולם שלנו הפך להיות עם הקידמה. הצעיר הזה, בד”כ לבן/ה ממשפחה טובה, לא מוצא את עצמו בשפע האפשרויות שהעולם מניח לרגליו. אינספור האפשרויות רק מגבילות את הווייתו לכדי עישון, שתיה, ואורח חיים אורבני ומבולבל.

הפעם, אל באומבך הצטרפה כותבת צעירה: גרטה גרוויג. גרוויג שיחקה את פרנסס בסרטו עטור השבחים של באומבך “פרנסס הא” ומכל המשתמע ברחבי האינטרנט – מדובר לא פחות ממוזה חיה. לכן, זה לא מפתיע שהיא משחקת מוזה במיסטרס אמריקה. גרוויג זכתה לתשבוחות רבות על המשחק בפרנסס הא, אבל לטעמי היא פשוט מצאה את התפקיד הזה שיושב עליה בול – מכיוון שבמיסטרס אמריקה היא משחקת בדיוק את אותה הבחורה המבולבלת אך מקסימה שבאומבך אוהב ללהק. הסרט הבא שלה, לפי IMDB, הוא סרט של טוד סולנדז בשם Wiener-Dog. אליה תצטרף מוזה נוספת, מוכשרת יותר לטעמי: ג’ולי דלפי מטרילוגיית לינקלייטר.

במיסטרס אמריקה, גרוויג משחקת את ברוּק; אביה של ברוק עומד להתחתן נישואים שניים עם אמה של טרייסי (לולה קירק היפה, שקצת מזכירה לי את טיילור הנסון משום מה) והשתיים קובעות להיפגש בפעם הראשונה בטיימס סקוור בניו-יורק. טרייסי תלמידת הקולג’ מגלה בת 30 שיודעת להנות מהחיים, שמעורבבת בקהילה הניו-יורקית שניזונה מההרפתקות שברוק מובילה אנשים שונים לתוכם. טרייסי מחליטה גם היא לשאוב מהבאר האינסופית וכותבת את הסיפור על ברוּק, הלא היא מיסטרס אמריקה. את הסיפור הקצר היא מגישה לאגודת הכותבים בקולג’ ומתקבלת, על חשבונה של כמעט-אחותה-החורגת.

אני חייבת להודות שקצת קשה לי לקנות את מה שבאומבך מוכר. באומבך, בן 45, כבר לא מי שהיה כשכתב את בועטים וצורחים. גם אם הוא נשאר ילד אבוד ברוחו – הזווית המטופשת שהוא לוקח, ההגחכה הזו של הדמויות, היא לא משהו שקל לי אישית להתחבר אליו. מאותה הסיבה הפסקתי לצפות בגירלז אחרי העונה הראשונה (וכן, אין ספק שלנה דנהאם יונקת מאותה קליקה), זה גם די משעשע שלמרות שהעלילה לכאורה מתרחשת בזמננו אנו – המוזיקה כולה על טהרת האייטיז.

דין וורהם, תרם משיריו גם ל-Squid & the Whale של באומבך

לסיכום: אני חושבת שמיסטרס אמריקה הוא פשוט המשך ישיר לפרנסס הא ואין בו טיפת חידוש מלבד המשך רכיבה על הגל שבאומבך יצר ודנהאם המשיכה. קשה לי להאמין שהסרט הזה יצליח בקופות ולו מכיוון שהקהל שלו, ברובו, כבר צפה בפרנסס הא. כן נהניתי מ”כשנהיה צעירים” מכיוון שהוא לקח זוית מעניינת יותר, וחדשנית, על היחס בין גיל לטכנולוגיה לאורך זמן ולא בנקודה ספציפית בזמן שאפשר להתחבר אליה עכשיו וזהו – הנה היא מתפוגגת לה. הפרויקט הבא של באומבך, אגב, נקרא The Emperor’s Children ונחשו על מה הוא? נכון. חבורת בוגרי אוניברסיטת בראון בפאתי העשור הרביעי לחייהם. תחדש לי, תרגש אותי, באומבך.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s