Blue Valentine (2010)

אני אוהבת את מישל וויליאמס, אני חושבת שכבר הבהרתי את הנקודה הזו.

לקראת הצפיה שלי בעוד סרט של סיאנפראנס, התסריטאי של בלו ולנטיין, ולאחר תזכורת מעורפלת בארוחת שישי לסרט הזה שראיתי באחד מסופי השבוע הפרוקרסטינטיביים שלי בירושלים – החלטתי לצפות בו שוב.

יש הרבה מחקרים במדעי המח על החיבה וההעדפה של האדם למשהו מוכר. העובדה המדעית הזו די הגיונית – אנחנו אוהבים את ההורים שלנו ואת הסביבה שלנו כמעט באופן אוטומטי. ולמה שלא, בעצם? זה הדבר הכי מוכר, השתפשפנו עליו מספיק כדי להכיר את הפינות החדות ואת גובה הקוצים. יש מספר ניסויים כאלה בתפישה מוזיקלית – ילדים נוטים להעדיף מלודיה מוכרת. זה קצת מסביר למה גם שירים כמו A seu te pego באיזשהו שלב מתגברים על כח הרצון של הגפיים שלי.

בלו ולנטיין מספר תוך קפיצות בזמן סיפור על סינדי ודין. זוג צעיר. סיפור אמיתי. על זוג אמיתי. על חיים לגמרי אמיתיים. סיאנפראנס הכריח את מישל וויליאמס וריאן גוסלינג (שאני כה מעריכה, לא משנה כמה יצחקו עליו) לדור יחדיו על גבי הסט שיצרה ענבל ויינברג במשך כחודש ולספוג את אוירת הנישואים הצפופה של זוג שלא כל-כך ידע למה הוא נכנס. הרבה מהדיאלוגים לא נכתבו מראש אלא אולתרו על גבי הסט.

אני אוהבת סרטים עם קפיצות בזמן (#1, #2, #3). הם משווים לחווית הצפיה מן מימד של עולם פנימי – כמו שאני קופצת בזמן בכל שניה וכל דקה קדימה ואחורה וחזור והלוך ושוב במחשבות והרהורים – כך הסרט פתאום משתקף על גבי הרשתית שלי וחודר פנימה, תוך חריצה עמוקה לתוך התודעה ולפעמים גם לתוך הלב.

אני חושבת שלמרות שצפיתי בסינדי ודין בעבר – אהבתי את הסרט הזה פתאום לא כי הוא היה לי מוכר. אני חושבת שאתמול ראיתי אותו כפי שלא ראיתי אותו בפעם הראשונה: אמיתי, כנה, קשה ולא מניח את הדעת או מספק פתרונות או מטיף או מכוון. הוא פשוט שם. המשחק של שני השחקנים הראשיים רק הוסיף ויש שאומרים שמותו של הית’ לדג’ר באותה השנה רק היטיב עם וויליאמס. אני נוטה להתנגד לסרקזם הזה.

התסריט של סיאנפראנס נכתב כתשע שנים לפני יציאתו לאקרנים, עת וויליאמס עוד לוהקה כג’ן לינדלי לצד ג’יימס ואן דר ביק. שלוש שנים לאחר מכן גוסלינג הצטרף לסיפון, ואז במשך שש שנים ארוכות חיפש סיאנפראנס תקציב לסרט שעדיין נותר דל תקציב למדי. אני דווקא מאמינה שיצא לטובה – הסיפור הפשוט הזה לא דורש תפאורה מוגזמת, איפור או מלתחה מקיר אל קיר. הטי-שירט המפוספס של וויליאמס שמלווה אותנו לאורך רב הסרט הוא עוד עדות לאותנטיות שלו.

לסרט הזה פסקול של Grizzly Bear אבל דווקא השיר שלהם, של סינדי ודין, הוא אזוטריה מתוקה מתוקה של Penny & The Quarters משנות ה-70:

הסיפור מאחורי פני והרבעים הוא פנינה אמיתית. השיר You & Me נמצא בעזבונו של אחד ממנהלי אולפן הקלטות זוטר בקולומבוס, אוהיו. על גבי הקלטת, שנמכרה במכירת חצר, נכתב: “שיר זה הוקלט על-ידי פני והרבעים”, אולם מיהם פני והיכן רבעיה? כשלושים שנה לאחר מכן, חברת ההפצה Numero group אפשרה לצלילים לפלס דרכם מחדש – הישר לאזניו של גוסלינג. בתה של נאני שארפ היא זו שזיהתה את אמהּ בהקלטה המחודשת – מסתבר כי שארפ וארבעת אחיה הלכו לאודישנים בחברת תקליטים מתחילה וביקשו להקליט יחד שיר. השיר הוקלט בסטודיו אולם מעולם לא הופץ. מעולם – עד שנת 2010.

עכשיו בלו ולנטיין כבר נהיה לי מוכר. ולא אכפת לי. אהבתי אותו עוד לפני שהוא היה כזה.

One thought on “Blue Valentine (2010)

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s