למען האמת, הרפרטואר של מילר מאוד מפתיע ונע בין סדרת הסרטים על מאד מקס וסרטים חמודים לילדים – קשה להגיד שיש לו איזשהו חתימה מובהקת כפי שיש למרבית היוצרים בתעשיית הקולנוע ובעצם בכל תעשייה. קל לכל אמן לחזור על דפוסים מוצלחים, אבל נראה לי שיהיה קשה למצוא נקודות דימיון בין סרט על חזירון חמוד לבין העולם המשוגע בו מקס, פיוריוסה ואימורטן ג'ו חיים (או מתים…).
ובכן, לסרט עצמו: וואו. האמת, זה ממש לא ז'אנר שאני מתחברת אליו בדרך-כלל; בנוסף, הצפיה בפרומו הייתה כל כך אינטנסיבית שלא חשבתי שאעמוד באורך המלא… ובאמת לאורך הסרט נפלטו מפי זעקות שנבלעו בשאון התופים, הגיטרות והכאוס הכללי שהאולם כולו היה מרותק אליו. מילר שאב אותנו לעולם שלא לגמרי ברורים קוי המתאר שלו והם כבר לא כל-כך משנים כשהכל כל הזמן כל-כך *קורה*.
במשפט, אפשר לתאר את הסרט כמרדף מכוניות אינסופי על עבר הגאולה בעולם אפוקליפטי. בפועל – האפקטים, עבודת ההפקה, המדבר הנמיבי בו הסרט צולם – כולם יחד הופכים אותו ליצירת מופת שלא דורשת יותר מטיפת עלילה. אחד האפקטים בהם השתמשו בסרט הזה הוא צביעה מחדש של חלקי נוף; אנדרו ג'קסון, א' אפקטים, התעקש שבסרט ישתמשו לא רק בטכנולוגיות CGI אלא ישלבו סצינות אמיתיות ויעבדו על גביהן. מרבית העבודה הדיגיטלית בסרט נעשתה ע"י חברה בשם Iloura (האחראית לאותנטיות של מגוון סרטים ביניהם גם גרייט גטסבי הנהדר).
ולפמיניזם. הגענו הביתה, דיברנו על הסרט ופתאום קלטנו שפרט לקצת בטן – לא הייתה טיפת עירום בסרט הזה שכל כולו ויז'ואלס ואקשן ונשים יפות. איך זה יכול להיות שלא ניצלו את הגוף הנשי ע"מ לסחוט עוד טיפת רייטינג? מפתיע, לא? אז זהו, שלא. בנוסף לעובדה הזו, גיבורות הסרט הזה הן בעיקר נשים (וגם טום הארדי החתיך, אבל בעיקר נשים) – נשים הן אלו שמואדרות ע"י אימורטן ג'ו, הן אלו שמספקות את המזון לחייליו (חלב אם) והן אלו שבסופו של דבר מצילות את העולם.
Who Runs the World? Girls.
מילה אחרונה – לא יכולתי שלא לכתוב שגם הסרט האחרון בו הארדי כיכב רכוב במשך שעה וחצי היה יוצא מן הכלל (בצורה קצת אחרת, אבל בכ"ז).
Shahar Rodrig 