לאחרונה אני מזניחה את מושא הערצתי, מרילין מונרו. כבר כמה חודשים שלא צפיתי בסרט בכיכובה (בין אם כשחקנית או כמושא הסרט). בכל אופן, השלמתי חסך רציני וצפיתי ב"Seven year itch" שתורגם למרבה הצער כ:"חטא על סף ביתך".
זה מוזר, דווקא הסרט הזה שהוא לחלוטין לא שיא הקריירה של מונרו הוא הסרט שכולם זוכרים לה:
בקצרה, עם תחילת הקיץ הניו-יורקי, כל הנשים עוזבות את מנהטן כפי שהיו עושות עוד מימים-ימימה יחד עם ילדיהן לאיזורי קיט צפוניים וקרירים יותר. נשים וטף מפקירים את ראשי המשפחה להרוויח את פת הלחם; עוד מימי האינדיאנים – השרברב, הבוס, העובד הפשוט – כולם נותרים לבד, אחוות גברים בעיר שכולה חטאים וזימה.
ריצ'רד שרמן הוא אחד מהגברים המסכנים הללו, הוא נותר לבד בדירתו לאחר שליווה את אשתו ובנם המחופש לאסטרונאוט (ברוח המלחמה הקרה) לרכבת. במשך כמה שעות, הוא מצליח לתת לאישתו לנהל את שגרת יומו: הוא לא מעשן, לא שותה לשוכרה, אוכל במסעדה טבעונית (כן כן! מסתבר שהטרנד הזה הוא לא חדש), מגיע הביתה וממתין במרפסת לשיחת הטלפון מאישתו האהובה, הלן.
אבוי, דקה חולפת וכבר נופל עליו עציץ מהקומה העליונה. מאחורי העציצים מופיעות כתפיים חשופות הממשיכות בראש מתולתל, בלונדיני וריק למדי. הבחורה המקסימה נענית להצעה של שרמן לשתות משהו קר וחריף, ובמשך עשר הדקות הבאות שרמן כבר מפליג בדמיונותיו הרחוקים, בכל זאת – לא כל יום נתקלים במרילין מונרו בשר ודם!
שרמן נאבק עם עצמו ועם דמות אשתו שהפנים בתשוקה הנוראית הזו שהוא אף מוצא לה שם בספרות המקצועית: "גירוד שבע-השנים". מסתבר שכל גבר, לאחר שבע שנות נישואין בדיוק, חווה את אותו מופע פיזי של טיקים, גרד, כאבי ראש, הזיות וחלומות על החיים הזוהרים אותם נטש מאז יום נישואיו. מה אגיד לכם, חבל שתופעה זו לא נכנסה ל-DSM V, נדמה שאין קריטריון כניסה לספר ההזוי הזה.
אחד הסיפורים שקראתי לאחרונה ממחיש בצורה נהדרת בדיוק את הגאות והשפל שבתשוקה – http://maaboret.com/reader/2. מעבר לכך שהסיפור באמת מתאר באופן ישר, מכמיר לב, גרוטסקי את הקושי אך הרצון לבגוד, האתר של מעבורת הוא פשוט תענוג בגרסת הווב. הממשק לסמארטפונים קצת פחות נוח, לטעמי.
נחזור שניה לחייה של נורמה ג'ין. מונרו שוב, כביתר סרטיה, משחקת בחורה בת 22, קלילת דעת, כזו שקונה לעצמה בקבוק שמפניה בלי לפתוח אותו רק לשם הדרמה שבכך, כזו בודדה אך פגיעה – שמחה בחלקה שגבר נשוי התאהב בה מכיוון שלא יוכל לממש את הזיותיו. אני לא יכולה שלא לחשוב מה הוביל את מונרו להיות כפי שהייתה, האם הייתה בחייה הדמות אותה שיחקה או האם הדמות אותה שיחקה היא היא עצמה בחייה. נדמה ששתי האופציות מלנכוליות באותו אופן.
"חטא על סף ביתך" הוא סרט ברוח התקופה, הביקורת על השוביניזם איננה מרומזת אך היא גם לא נחרצת. הנימה ההומוריסטית – יש בה כדי לעדן את התוקפניות של מר שרמן, אולם לא כדי לעודד את רוחה של גיבורת הסרט, לצערנו. מבין הסרטים של בילי ויילדר (הגאון), דווקא הייתי ממליצה על "חמים וטעים", "הדירה" ו"שדרות סאנסט".
Shahar Rodrig 