On Movies, Music, Books & Art
בואו ואדבר על האמנות של יצירת פרומו מפתה; "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון הוא דוגמא מצוינת: מיסייה ז'רמן הוא מורה לספרות של כיתה גרועה להפליא, התלמידים חסרי המעוף לא יודעים לתאר אפילו את סוף-השבוע שלהם מעבר לרביצה הכוללת אכילת פיצה וצפיה בטלויזיה. עם זאת, בין כל התלמידים אשר הוצרכו השנה לרענן ארונותיהם ולהצטייד בתלבושת אחידה, […]
עוד-התקנטרתי, התרגזתי: "אתה לא מאמין בבן-אדם?" -"אל תתרגז, אדון. לא, אני לא מאמין בכלום. אם הייתי מאמין בבן-אדם, הייתי מאמין גם באלוהים, הייתי מאמין גם בשטן; וזה הרבה בלגן. העניינים מסתבכים, אדון, ואני מוצא את עצמי בצרות-צרורות." … -"מה, אתה לא מאמין בשום דבר?" צעקתי, רותח מכעס. -"לא, אני לא מאמין בשום דבר. כמה פעמים […]
עודהטוב, הרע והמכוער הוא סרט באורך 3 שעות; אלו 3 שעות של נופי האפאצ'י-קניון, סיגרים, אלכוהול וגברים שלא התקלחו זה ימים מספר, מאובקים מחולות המדבר ומאבק השריפה, אבל עדיין – 3 שעות. כשם שהראינוע התפתח לקולנוע (ומשם הדרך לחוויה מולטי-סנסורית, על-קולית, 3D-ית כבר נעשתה קצרה), הופתעתי לגלות שגם אורך הסרטים עבר אבולוציה קטנה משל עצמו. […]
עודTruth be told, בכלל לא תכננתי לכתוב על הסרט הזה. ואני גם לא מתכוונת להרחיב מעבר לכך שצפיתי בו לפני יותר מחודשיים, והוא היה מאכזב. Simple as that. מלבד הקונספט החריג של תופעת טבע שלא נשמרת בסוד ולא ממשיכה להתקיים בשיא עצמתה (דובון מדבר שהופך להיות סלב מזדקן ואזוטרי), לא היה פה חידוש. ההומור לא […]
עודבפוסט הקודם הזכרתי שגם בארץ עושים דברים איכותיים. אולם איכות מתחלקת לשני אספקטים: התוכן הוא הראשון, אך לא פחות חשוב ממנו הוא אופן ההגשה; הרי אנחנו קודם כל אוכלים עם העיניים. יש סצנה אחת, ממש בראשית הסרט, ששבתה אותי. אני לא יודעת אם כפל המשמעות היה מכוון (אני מניחה שכן), אולם הוא היה דק, בועט […]
עודאני מצטערת. אני לא שותפה להתרגשות הכללית סביב הסרט הזה. כמעט חודשיים לקח לי לצלוח אותו עד הסוף, ובכל פעם שרציתי לכתוב עליו – מהר מהר לפני שאשכח על מה הסרט – פשוט נסובתי על עקביי ותהיתי מה הטעם לכתוב על משהו שמבחינתי היה לוקה בחסר. במרכז הסרט עומדים: ילד-נער-גבר, כפר-עיירה-עיר ומקרן-סרט-בית קולנוע. הסרט מתפתח […]
עודהייתה לי מזמן שיחה עם חבר טוב על זה שסרט טוב הוא סרט שמפתיע אותך כל פעם מחדש; במובן הזה – טרנטינו יצר מאסטרפיס. את הסצנה אשר במסגרתה הנץ הסרט הזה בחיי אני זוכרת היטב: ישבנו בבסיס שכוח-אל בלב המדבר, עטופים בשמיכות פליז ומנשנשים וופלים בלגיים כשטיפות תערובת האינסטנט מקשטות את רצפת החדר. זה היה […]
עודאני אוהבת סרטים. אבל עוד יותר מזה, אני אוהבת איך כמעט כל סרט הוא הומאז' לאיזה שייר תרבותי קדום. זה מזכיר לי שבסצינת הפתיחה של מיסטר נובאדי מציגים רעיונות לחלוטין יונגיאניים ומנכסים אותם לטובת חוויה קולנועית משודרגת. *רגע התמוגגות* בכל אופן, החלטתי ללכת להקרנת טרום הבכורה של Lawless (תורגם כ"ארץ יבשה") בסֶנטר. מעבר לחוויה השרלטנית […]
עודאחד היתרונות בעת המודרנית הוא האסוציאטיביוּת. "חמים וטעים" אמנם קיים ברשימת הצפיה שלי שכן הוא מכהן במקום ה-#86 במאיה הפותחת של IMDB; אולם החשיפה ל"שבוע שלי עם מרילין" אשר עוקבת לצפיה ב"וואלס האחרון" ואולי גם יוצרת דיאלוג כלשהו עם "בלו ולנטיין" ובאיזשהו מובן גם טווה קורים המשרטטים את דמותה של ג'ן לינדלי בסדרה שליוותה את […]
עודלאחר שהתרשמתי מהמשחק המופלא של מישל וויליאמס בוואלס האחרון, התפתיתי לצפות בה כמרילין בסרט "השבוע שלי עם מרילין". כמו מרילין עצמה, לאורך כל הסרט עלתה בי התהיה על שום מה המהומה הרבה? (1) הסרט מתיימר להציג סיפור אמיתי שקרה (האמנם?) – רומן/משובת קיץ בין אחד מעוזרי ההפקה הצעירים לבין מרילין; סיפור יחסית בנאלי, לעוס וחסר […]
עוד
Shahar Rodrig 