Gentleman Overboard / Herbert Clyde Lewis

האדון שנפל לים / הרברט קלייד לואיס, 2013, הוצאת זיקית.

זהו הספר החמישי שיוצא תחת ידיה של הוצאת זיקית והוא אחד המוצלחים שבהם. "האדון שנפל לים" מספר על מר הנרי פרסטון סטנדיש, איש בורסה מצליח, בן למשפחה מכובדת מניו-יורק סיטי, איש משפחה לתפארת:

"הוא עשה את כל הדברים הנכונים, אך בלא התלהבות. כדי לשמור על כושר היה שוחה ומשחק כדור יד במועדון האתלטיקה, ובעונה המתאימה שיחק גולף עם פים ובינגלי. כדי לשמור על הונו מכר את מניותיהם של אחרים וקנה אגרות חוב לעצמו. הוא היה מעודכן כהלכה ואזרח טוב. בבחירות הצביע בזהירות. הכל עשה בזהירות. דירתו הייתה מסודרת תמיד וללא רבב, המזווה היה מלא תמיד. הוא שתה במתינות, עישן במתינות, ותינה אהבים עם אשתו במתינות; למעשה היה סטנדיש אחד האנשים המשעממים עלי אדמות."

לאחר שנים של מרדף עיוור אחרי תואר בלתי מושג (שכן הוא כבר שותף ב"פים & בינגלי & סטנדיש") וחייו מוצלחים למראה חוץ – סטנדיש נופל למשכב. הוא מתחיל להרגיש שהעולם שנברא עבורו אינו מספיק לו – המשרד סוגר עליו, הבית קטן למימדיו והוא מוכרח לצאת לחופשה. הוא בוחר לצאת להפלגה, ולאחר מכן עוד הפלגה ולאחריה עוד אחת ועוד אחת אחרונה טרם שיבתו לאוליביה ולילדים.

לספינת ה"אַרַבֶּלַה" הוא מגיע כמעט בטעות. הוא מגיע לסיפון האניה עליה הוא עושה מסעו כעת ושומע שיחה אקראית בין סגן מנהל האניה לאחד הנוסעים בדבר נסיעה לפנמה. כהרף עין הוא מחליט לצאת לעוד הרפתקאה אחת טרם חזרתו לחייו המשעממים עלי אדמות.

העובדה המדהימה באמת היא ש"האדון שנפל לים" נכתב ב-1937. באותו אופן, הייתי יכולה בהחלט לדמיין את מר סטנדיש, האדון המכובד אשר נפל למימי הפסיפיק, עובר את תהפוכותיו גם היום. סטנדיש, ברגע של חוסר דעת, מחליק על כתם שמן היישר מעכוז הארבלה. בהתקף תושיה הוא שוחה הרחק מן המדחפים אולם עובר זמן מה עד שהוא מוכן להסיר מעליו את עול החליפה, הווסט והמכנסיים המחוייטים לעילא.

לאט לאט, לאורכה של יממה, אנחנו מלווים את סטנדיש במסע הפסיכולוגי שהוא עושה על עברו ואל עתידו. לאורך כל יומו במימי הפסיפיק אנחנו שומעים מסטנדיש את הדחף העצום לחלוק את חוויותיו עם שותפיו לעסק, מכרים ועם אשתו:

"אבל בתום הטיול, כשיחזור לאוליביה ולשני ילדיו בניו יורק, יהיה נעים לתאר את התחושות שהוא חש עכשיו. פים ובינגלי יהיו המומים. סטנדיש שחה במקום בעצלות רבה עוד יותר מאשר קודם, חייך באושר, ועד מהרה אפילו גילה שהוא מצחקק כמו ילד נרגש. הוא יכול לראות את פים נותן בו עין חשדנית. 'אבל לא פחדת מהכרישים?', 'לא, פים. תבין, אין כרישים במים האלה. זה משהו שקשור לזרמים ולרוחות, זה יותר מדי טכני, אחרת הייתי מנסה להסביר.'

אולי מוטב יהיה אפילו לשקר קצת בנוגע לעניין הזה. אחרי הכל, מעטים האנשים שבילו להם אי-פעם לבדם באמצע האוקיינוס, ואף אחד לא יוכל לבדוק את דבריו, לפחות לא בחוג המצומצם של מכריו אנשי העסקים ונשותיהם"

מבחינתי, זהו הרגש החזק ביותר שמביע סטנדיש לאורך כל יומו במים. הוא מתאר במספר הזדמנויות כיצד יחלוק עם מכריו את סיפור גבורתו, כיצד יפאר ויהלל את אומץ ליבו. היצר הזה לחלוק הכל עם כולם, לעיתים לרמות ולעגל פינות חדות וקוצניות, להיות אני אחר, אני יפה יותר, אני אמיץ יותר – כולנו מכירים אותו. אנחנו מזינים את האני הזה כל יום במדיה החברתית. פייסבוק, טוויטר, גוגל+, ואפילו פה.

מילים אחרונות בנוגע להוצאת זיקית. מדובר בהוצאה עצמאית שעד כה שחררה 6 ספרים אשר טרם תורגמו לעברית; מתוכם קראתי עד כה ארבעה. בעוד הרעיון מקסים ויש משהו בהוצאה ששואפת להתנתק מרשתות ענק, למכור טקסטים שנמצאו במחשכי הספריה הבינלאומית ולהנגיש אותם (במחיר הגיוני וסביר) לקורא הישראלי – אני בינתיים די מאוכזבת. מתוך ארבעת הספרים שקראתי – אחד היה מצוין, אחד (שדובר לעיל) היה טוב, אחד היה מאכזב ("פרנסוס על גלגלים") ואחד לחלוטין מיותר ("פושטקים"). כנראה שתגידו שיש לי ציפיות גבוהות מדי, ש-25% (או אפילו 50%) הוא יחס מעולה להוצאת ספרים, אבל כן – מזאת ציפיתי ליותר.

עם זאת, גם אני (כמו סטנדיש) לא מוכנה לוותר עדיין…