OMFG. טוב, הסרט הזה נכנס בהחלט לרשימת האהובים עליי. לא ברור בכלל איך לא צפיתי בו עד היום.
פסקול.
צילומים.
טלומריזציה. זמן. תודעה. זכרון. צ'ארלי קאופמן לא מעובד.
שתי עיניים כחולות עד מאוד.
הסרט הזה הוא אריזה מאוד לא מהוקצעת של הרבה דברים שטובים בקולנוע. יש בו אזכורים קטנים כגדולים לסרטים של קאופמן (המלך), למטריקס, ואני די בטוחה שמי שיצר את אינספשן הוא מעריץ גדול של נימו נובאדי. מה שמחזיר אותי לעובדה הבלתי נמנעת ש-everything is a remix כפליים. כן הרגיש לי שניסו לדחוס יותר מדי רעיונות, ויותר מייתכן שקיימים חורים רציניים בעלילה ופספסתיהם מרב עומס קוגנטיבי. אבל לא אכפת לי, זה טוב החרא הזה.
Shahar Rodrig 
2 תגובות