500 Days of Summer (2009)

-"I just woke up one day and I knew"

-"Knew what?"

-"What I was never sure of with you"

##

יש פתגם ברוסית שחברה פעם חלקה עמי, ועד היום הוא נותר חבוי בנבכי הזכרון הרגשי שלי – "אפשר להוציא מקל תקוע רק בעזרת מקל נוסף".

איפשהו באמצע הסרט הזה, בערך ביום ה-420 למניין סאמר, תום (JGL) מגיע למשרדי חברת כרטיסי הברכה בה הוא עובד ונושא נאום חוצב להבות על נשיאת שמה של ה'אהבה' לשווא, על השפעת תרבות הפופ על חיי הנפש שלנו; בעצם על זה שאני למדתי מהם 'יחסים' באמצעות צפיה בדיאלוגים רומינטיביים של דוסון לירי & ג'ואי פוטר.

באיזשהו מובן, האצבע מופנית חזרה לכותבים של הסרט המופלא הזה. הרי אם הסרט היה מייצג את האמת , את מה שקרה לתום – אז הוא היה מטביע את הצופה בתחושה האוקיינית הזו של הלבד. הוא לא היה מציב לאוקיינוס הזה חוף. ואם בחר להציב – אז אולי היה גם מזכיר שחופים הם לפעמים געגועים לנחל. מצד שני, האמת כמו תמיד – סובייקטיבית; ואולי בעוד עשור שחר תחשוב אחרת.

אני חושבת שאני אחד האנשים הבודדים שמדמיינים את זואי דשאנל ולא את קת'רין רוס כשהם שומעים את זה:

2 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s