חרדת קדושה (חילונית): שחר רודריג על האלבום החדש של בון איבר

במהלך השבוע שעבר התכנסו חבורות של צעירים בני 20 ו-30 פלוס סביב מכשירי רדיו-קסטה בפינות רחוב, שילבו רגליהם או עמדו בנונשלנטיות (מעושה יותר או פחות), והאזינו לשלושים וארבע דקות ועשר שניות של מוזיקה. …

Source: חרדת קדושה (חילונית): שחר רודריג על האלבום החדש של בון איבר

Cafe Society / 2016

באופן יחסי לקריירה של וודי אלן, אני מעריצה מאוד טריה, כזו שגם לא ששה להשלים צפיה בכל אחד ואחד מסרטיו (ויש הרבה כאלה). ובכל זאת, בשנים האחרונות, אני צופה בכל אחד מהסרטים שאלן מוציא. בשנה שעברה קראתי מחקר של נטפליקס שניסה להתחקות אחר נקודת ה”התמכרות” לסדרות; המחקר ניסה לחזות מהי נקודת האל-חזור בה הצופה נשבה בסדרה בה הוא צופה, מהי הנקודה בה יצפה בסדרה עד סופה. אני חושבת שעבורי נקודת האל-חזור בקריירה של אלן הייתה “חצות בפריז”.לוודי אלן יש חיבה יתרה לנוסטלגיה ולקונפליקטים העמוקים ביותר של נפש האדם, וכשהוא מצליח להסיר מהם את האיפור הכבד – מתגלות פנינים אמיתיות. כך לדוגמא ב”חצות בפריז” הנחתם בדיאלוג הבא:

Adriana, if you stay here though, and this becomes your present then pretty soon you’ll start imagining another time was really your… You know, was really the golden time. Yeah, that’s what the present is. It’s a little unsatisfying because life’s a little unsatisfying.

או בעלילת Irrational Man, הסרט המעולה שקדם לקפה סוסייטי. שלא תבינו לא נכון, לאלן יש גם נפילות די רציניות – לא משנה כמה פעמים ניסיתי לצפות ב”רומא, באהבה” – פשוט לא הצלחתי. כך גם “ויקי כריסטינה ברצלונה” לא ריגש אותי כמו את רבים ממעריציו של אלן.

אולם דווקא בקפה סוסייטי יש את האיכות האלן-ית שאני אוהבת. זה סרט קטן וקצר, שעה וחצי על קונפליקט פשוט ונדוש, מלווה במוזיקה מעולה ובשורת כוכבים (ג’סי אייזנברג בתפקיד היהודי המבולבל שאלן אהב לשחק, בלייק לייבלי וקריסטן סטוארט). קפה סוסייטי מספר את סיפורו של בובי, הצעיר מבין משפחה ניו-יורקית יהודית, שעוזב ללוס אנג’לס על-מנת לעבוד בסטודיו הסרטים המצליח של דודו, פיל. בובי מתאהב בורוניקה מזכירתו של פיל, אולם למרבה הצער, היא כבר נמצאת במערכת יחסים המובילה את בובי לחזור לניו-יורק ולהיכנס לעסקים עם אחיו בני המאפיונר. גם ורוניקה וגם בובי מוצאים את עצמם, לאחר שנים, בתוך עסקי השואו-ביז, בקפה סוסייטי, והדיסוננס בין הצעירים שהיו פעם – כאלה המתרחקים מאור הזרקורים, למי שהם היום – אנשי החברה הגבוהה, גורם לאהבתם להמשיך ולבעור.

אז האם זהו סרט השנה? לא. אבל אלן עדיין מצליח להוציא תחת אמתחתו סרטים שפשוט כיף לצפות בהם, עם סבטקסט שמעורר מחשבה גם אם קלילה ומרפרפת.

גברים כן בוכים: שחר רודריג על שני (!!) האלבומים החדשים של פרנק אושן

בשבוע שעבר התעוררנו פעמיים לבוקר חדש מופלא – בוקר בו פרנק אושן בחר, אחרי התגרות ממושכת שאורכהּ ארבע שנים, לשחרר יצירה חדשה לאויר העולם. שתי היצירות האלה היו שונות, כל אחת במובן אחר, ממה שחשבנ…

Source: גברים כן בוכים: שחר רודריג על שני (!!) האלבומים החדשים של פרנק אושן