The Corrections / Jonathan Franzen (2001)

התיקונים / ג’ונתן פראנזן, 2004, הוצאת עם עובד

את ספרו הבא של פראנזן (“חירות”) קניתי במבצע ארבע-במאה של אחת מרשתות הספרים הגדולות. “חירות” שיצא לאור ב-2010 היה ספר שנכתב על זרי הדפנה של “התיקונים”, אחיו הגדול בתשע שנים.

עברנו שנינו הרבה מאז אותה קניה בצומצקי – את “התיקונים” קיבלתי כהמלצה ממוכר ספרים ב”אחים גרין” הנהדרת מול ככר רבין. אפשר לומר שהפסקתי לרכוש ספרים ברשתות, בין החנויות המועדפות עליי נמצאות “סיפור פשוט” מעוטת המבצעים, “האחים גרין” ו”תולעת ספרים”.

האמת? איך שזרקתי את שמו של פראנזן לחלל האויר וספר עב-כרס נשלף מהמדף, אמרתי לעצמי: “אוי ואבוי”. ספר ארוך זה בדיוק לא מה שיחזיר אותי למסלול הקריאה בגינו ציירו אותי בדמותה של תולעת בספר המחזור של כיתה ח’; עם זאת, הגעתי הביתה ולא יכולתי שלא לפצוח בתהליך קריאה שנמשך כמה שבועות.

היו רגעים שרציתי להחזירו למדף ולצרף את “התיקונים” למצעד הבושה – מדף הספרים שתקועה בהם סימניה עד שאזדקק לה (והספר ישכח בתהומות הנשיה), אבל האמונה שהייתה לי בפראנזן מנעה ממני לעשות זאת. וטוב שכך. זה התיקון הקטן שלי.

בדומה ל”חירות” – “התיקונים” מספר סיפור על משפחה סטנדרטית, שואפת למצוינות, שסטתה מדרכה. קוי המתאר של שני הסיפורים מאוד דומים ולרגעים נראה שהמשפחות האלה יצטלבו – דרך הסיפֵּר היא ששונה ביניהם. התיקונים כתוב בעיקר מנקודת מבט חיצונית למספרי הסיפור בעוד חירות כתוב בחלקו כביוגרפיה של אם המשפחה, פטי. בשני הספרים – האם היא מאוד שורשית ומחפשת לאחד את משפחתה. משאלתה הגדולה ביותר של איניד למברט היא להביא את משפחתה לחג מולד אחד אחרון בסנט ג’וד ולהרגיש נורמלית שוב למרות מצבו הסופני של בעלה חולה הפרקינסון אלפרד, למרות חרדותיו של בנה הבכור ג’רי, למרות פיטוריו של צ’יפר בעקבות תקרית מצערת עם אחת הסטודנטיות אותן לימד באוניברסיטה ולמרות שלל ההרפתקאות המיניות אליהן נכנסת דניז ביתם הצעירה שאך זה התגרשה ואיבדה את עבודתה כשפית מצטיינת בפילדלפיה.

פראנזן יודע לבנות סיפור שמורכב מאינסוף פרטים שאיכשהו מצליחים להיחרט בתודעת הקורא. כמות הדמויות והקשרים הבלתי קונבנציונליים ביניהם מעידים על עלילה סבוכה שקשה להתמצא בה – אבל איכשהו מתוך הכאוס הגדול עולה בהירות גדולה וודאית לגבי עתידם המדכא של כל הדמויות. האסוציאציה הראשונה שלי היא ל”מאה שנים של בדידות” של מארכס או של טרילוגיות למיניהן אשר פותחות בשרטוט עץ המשפחה והקשרים בין כל הדמויות. אף פעם לא הצלחתי להתמצא בשרטוטים הללו ולמצוא בשליפה פשוטה את הקשר המשפחתי של כל אחת מהדמויות מהשרטוט הזה – בספריו של פראנזן הכל נהיה פשוט.

קשה שלא לשבץ חתיכות מחייך האישיים כשאתה כותב (לעיל: “תולעת”), אבל פראנזן שיבץ חתיכת חיים מחייו האישיים כשבנה את דמותו של אלפרד השיטיוני בדמות אביו מהנדס הרכבות. יותר מכך, לקראת סוף הספר מתגלה כי ג’רי, בנם הבכור של איניד ואלפרד, החל לעת זקנה לרכוש את תחביב אביו ולהתעניין בנושא אף הוא. ג’רי הוא הדמות הקשה ביותר בספר – איש מוצלח אך דכאוני, מלא בעקרונות דורסניים שמונעים ממנו לעיתים להפגין רגישות, אהבה, וכבוד לילדיו, לאשתו ולהוריו.

משהו אומר לי שהתיקון הגדול של פראנזן – הוא כתיבת הספר הזה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s