על פופ, נוסטלגיה והעצמה נשית
בסוף השנה האזרחית 2014 נכתב בבלוג "עונג שבת" כי הופעת השנה הייתה הופעתו של האחד והיחיד, יורשו של נסיך הפופ: ג'סטין טימברלייק. ואכן כך היה. טוב, לא נכחתי בכל ההופעות ב-2014, אפילו לא ברבע מהן. אבל אני יכולה להתחייב שטימברלייק נתן הופעה שקשה היה וקשה יהיה להתעלות עליה; צי של נגנים, וידאו-ארט מהוקצע, טימברלייק וה-moves שלו והדרן של Mirrors – נו, באמת. גם בצפיפות הגדולה של גני יהושע מצאנו מקום לרקוד כאילו זו שנת 99' שוב.
זו תהיה השוואה לא הוגנת בין טימברלייק לנמסיס של אנסינק – הבקסטריט בויז. בכל-זאת, טימברלייק הוא אמן עכשווי שלא התביישתי לרכוש את האלבום האחרון שלו (וכך עוד לא מעט בנים, בנות, אמהות וטף) לעומת הבקסטריט בויז שתכל'ס כל פעם שהם שרו שיר מהאלבום האחרון שלהם קהל המעריצות השתתק (אולי פרט לגולדן רינג). שלא נדבר על עבודת היח"צ שהם נתנו בין השירים לסרט הביוגרפי על הלהקה…
ועדיין – ההופעות היו…
View original post 356 מילים נוספות
Shahar Rodrig 