"שתי ביקורות, אלבום אחד"- שחר רודריג ויואב ארדן על החדש של אלט-ג'יי

שחר רודריג:

אלט-ג'יי (קיצור מקלדת לסימן דלתא) הם תופעה מדהימה, לדעתי. עדות לזה שגם מתוך קקופוניה לכאורה, קו לא אחיד, בלגאן – יכול לצמוח משהו שנדבק והוא המשכי והוא מתגלגל ולא מתפזר. "An Awesome Wave", האלבום הראשון שלהם, הוא לחלוטין אלבום שסחף אותי משמיעה ראשונה, אגב אתגר האלבומים. לפני שנתיים הם פרסמו בעמוד הסאונדקלאוד שלהם את הסמפלים לפאזל שנקרא "Breezeblocks", השיר שגרם לי להתמכר אליהם. נדהמתי וקיוויתי לשמוע שוב את אותה מלאכת המחשבת הגשטלטית הזאת: השלם ששווה יותר מסך חלקיו.

אוקיי. אזניות, מתחילים. הטראק הראשון, "Intro", היה צריך להשתלב במיקסקלאוד ה"לה-לה-לה" שיצרנו. זה תופס אותי, הירידות, העליות, שינויי הסולמות, ההלבשה של הקסיו על הא-קפלה. נו כבר, אני מחכה לרגע שבו יגיע הקליימקס והפרקשניסט יכנס ויצור מזה משהו אחר לגמרי. אבל לא. רק בדקה הרביעית לערך הרצועה משתנה לחלוטין אבל לא מגיעה לשם. ה"שם" הזה שאלט-ג'יי יודעים להגיע אליו.

"Arrival in Nara" מפצה על זה. רצועה שקטה שגורמת לי לרצות לקבל…