מדע וטכנולוגיה -טור #3

לפני כמה שבועות סיימתי סדנת כתיבה בת מספר חודשים אצל ענת עינהר. באחד המפגשים אחת המשתתפות שאלה: ׳איך אתם מוצאים רעיונות לכתיבה?׳, חשבתי לעצמי שזו שאלה ממש תמוהה. רעיונות יש מלא – הבעיה היא לממש ולכתוב אותם. כלומר, עבורי, הבעיה האמיתית היא ההנעה הפנימית לכתוב. עבור חלק הסדנא עזרה במציאת השראה, ועבורי התפקיד של הסדנא היה לייצר את ההנעה החיצונית הזו, לשלב להילוך ראשון ולהתחיל. להמשיך. להעביר להילוך חמישי כשצריך ולפעמים אפילו לקבל את ההנחיה לעצור, ולנוח מאיזו יצירה שאין לנו מושג כרגע איך לסיים ואולי היא פשוט צריכה להתבשל עוד קצת בראש (הי קלייב 👋🏼).  זה הוביל אותי לתהות – למה לחלקנו יש קושי בהנעה ולאחרים אין?

מוטיבציה קצת דומה לרצון. רצון חופשי הוא אולי אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת במשך ״רק״ אלפי שנים. אחד המחקרים המוכרים ביותר בגזרת הרצון החופשי הוא המחקר של Libet מ-1983. ליבט ביקש מנבדקים לבצע תנועת אצבע פשוטה, וביקש מהם גם לדווח מתי הם חשו ברצון להניע את האצבע. הוא הניח על הגרף את שלושת הזמנים הבאים: תחילת הפעילות המוחית (Onset of RP = Readiness Potential), זמן המודעות לרצון (W), והפעולה עצמה (Movement Onset). הוא גילה, בפשטנות – שהפעילות המוחית מתחילה עוד טרם הדיווח על הרצון לפעולה, בערך כ-200 מילישניות לפני הדיווח, בממוצע. המסקנות היו מרחיקות לכת: רצון הוא גם מבנה הנובע מפעילות חשמלית גרידא. 

[1] Libet, B., Gleason, C.A., Wright, E.W. & Pearl, D.K. ‘Time of conscious intention to act in relation to onset of cerebral activity (readiness-potential). The unconscious initiation of a freely voluntary act’, Brain (1983) 106: 623- 642.

רבים חזרו וציטטו את המאמר הזה ועד היום הוא נחשב לאבן יסוד בחקר המודעות. אבל מהי מודעות? האם מודעות היא קשב? מה ההבדל בין Awareness, Conciousness, Attention? יש מתודולוגיות שונות שפותחו בשנים האחרונות לנסות ולחקות מצבים של מודע או תת-מודע. השאלה שתמיד עולה היא כיצד אפשר לחקור מודעות כאשר הנבדקים צריכים לדווח (כלומר באופן מודע) על החוויה? לאחרונה יש כמה חוקרים שמנסים להסביר את המודעות במושגים אחרים, השאולים מתיאוריית הקוונטים. בהקשר הזה ממליצה להאזין ל-3 פרקים: שניים מהם בגיקונומי עם ד״ר ניר להב (פרק 1, פרק 2), ואחד ב-Think & Drink Different עם פרופ׳ יצחק בן ישראל. בפרקים האלה המרואיינים המכובדים מסבירים כי המודעות היא בעצם חמקמקה ותלויה במערכת המדידה שלנו, המוח האנושי. מתוך תיאור ספרם של פרופ׳ בן ישראל וגיא פינקלשטיין: ״חשבו על ההכרה שלנו, כבני אדם. גם אנחנו מביטים בעולם דרך משקפיים. יש לנו עיניים, שרואות. יש לנו מוח, שמעבד את המראות. את המשקפיים האלה (עיניים ומוח) אין לנו יכולת להסיר. כלומר, אין לנו יכולת לדעת איך העולם נראה ״באמת״, בלי משקפיים אנושיים.״ 

הניסיון להסביר את המודעות כמערכת מדידה סובייקטיבית קוסם לי, בעיקר כי הוא משאיר מקום לקסם – המודעות היא לא בשום ״מקום״, אלא נמצאת בסופר-פוזיציה ותלויה בכלי המדידה שלנו, שהוא המוח האנושי. 

כתב על כך המשורר שלמה טנאי:

אבל מה לגבי המוטיבציה? אם לא נדע להסביר אותה, איך נזמן אותה? איך נגרום לה לבוא? זהו בדיוק ההבדל בין מדע (הניסיון להבין את המנגנון מאחורי תצפיות) לבין טכנולוגיה (הניסיון להתמודד עם התצפיות כפי שהן). הודות לחברי הטוב שחף רודברג התוודעתי לקרציה. הקרציה מפולניה הוא שירות שנותנת הילה מיכוביץ סיטון ובו אני, הדחיינית, משלמת להילה כדי שבגדול? תנדנד לי. יענו תעיר את חיית המוטיבציה שבי שאוהבת מאוד לעשות אנשים אחרים שמחים, גם אם זה רק בכאילו. כמו שטנאי אמר: לפעמים לא צריך להבין הכל, אפשר פשוט להבין שזה מה שמפעיל אותנו ולזרום עם זה.

יאללה, הלכתי לאסוף את הילד מהגן.