שחר רודריג על אלבום השנה שלה- "Everyday Robots" של דיימון אלברן.

Columbus Music Magazine

aitor_throup_damon_albarn_01

יש אלבומים שההאזנה הראשונה להם היא בלתי נשכחת. לאלבום הזה הקשבתי בפעם הראשונה מול יוטיוב כמו שהיינו רואים פעם בערוץ 9 במצעד השבועי בשבת אחר הצהריים – פשוט צפיתי בקליפ, בהיתי וניסיתי להבין לאן זה הולך. בסוף הקליפ – למרות שזה לא הלך לשום-מקום ואפילו די שעמם לרגעים, לחצתי על ריפיט ובהיתי שוב בקליפות האלה מרכיבות בן-אדם. וזה נשאר איתי.

האלבום פותח בסימפול של לורד באקלי, סטנדאפיסט משנות ה-50' אודות אחד מגלה ארצות, אלבאר נונייז שמו, שידע היכן הוא אבל לא ידע לאן מועדות פניו. ואז – חתיכות על גבי חתיכות מרכיבות יצירה מושלמת ואפוקליפטית שנקראת "Everyday Robots" בניצוחו של דיימון אלברן. מאותו מכשיר שאלברן מבכה את קיומו, זורמים אליי המקצבים השבורים דרך האזניות והדיסוננס קשה מנשוא; ההחלטה אם לשדרג לאייפון 17 הופכת לסיוט.

האלבום הזה הוא יצירת מופת לא רק בגלל העיבודים הנהדרים, אלא בעיקר כי הוא אקטואלי. כולו זועק ניכור, ולהקשיב לו ביום חורפי במטרופולין כלשהי הוא מתכון…

View original post 78 מילים נוספות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s