זפזופ מנומנם בחדר מלון מגלה לי שאולי האמריקאים מכורים לחדשות עוד יותר מאיתנו.
פתאום, בין הערוצים, מופיע מישהו מוכר על המרקע: דייב גרוהל, "Sonic Highways". זה מצחיק, אבל למרות הגלובליזציה אני עדיין מתרגשת כשפתאום משהו כזה מופיע על מסך טלויזיה סתם ככה, כשמזפזפים. כל-כך פרובינציאלי מצידי.
"Sonic highways" היא סדרה דוקומנטרית שמתעדת את מסע ההקלטות של חברי להקת הפו-פייטרס בין שמונה ערים בארצות הברית. בכל עיר החבורה עצרה לצלם פרק ולהקליט שיר תוך שבוע. המטרה המקורית היא אחת: להקליט שירים בערים שונות ברחבי המדינה, בעוד התוצאה היומרנית משהו: "A musical map of America", היא אחרת.
והקונפליקט ניכר בתוצר הסופי, הן בסדרה והן באלבום.
אסביר:
פארל פותח את הפרק השני במשפט הבא: "כשאתה ילד הסביבה מאוד משפיעה עליך, אבל אתה מגלה את זה רק כשאתה גדל"; נראה שגרוהל רצה למצוא את שיירי ההיסטוריה הקולקטיבית של אמריקה בעצמו ומתוך הרעיון המקורי הוא מחליט לקחת את הפרוייקט ולהרחיב אותו לכדי אלבום שמנסה להדגיש…
View original post 333 מילים נוספות
Shahar Rodrig 